המערכת הלימפטית מורכבת ממבנה ארכיטקטוני שנוצר על ידי החלל הבין-רקמתי, כלי לימפה, נוזל לימפה, רקמת לימפה מאורגנת, וקשרי לימפה, אשר קשורים ושלובים זה בזה. בנוסף, מנקודת מבט פונקציונלית, מערכת הלימפה קשורה למערכות העצבית והאנדוקרינית.

מחזור הלימפה פועל כווסת של נפח נוזל הרקמה והרכבו הכימי (בין התאים והסביבה החוץ-תאית), הוא אחראי על הסעת חלבוני פלזמה מסוננים ותוצרים תאיים (כגון אנזימים, הורמונים וכו'), הרחקת שפוכת, פסולת, תאים מוטטיביים או גידוליים, ונשיאת בקטריות, וירוסים, פטריות וחלקיקים אנאורגניים אל איברי הלימפה, כגון קשרי הלימפה, הטחול, ומח העצם.

התפתחות העובר

מנקודת מבט של התפתחות העובר, המערכת הלימפטית מתחילה להתפתח בערך בסוף השבוע החמישי של ההריון, כשבועיים אחרי המערכת הקרדיו-וסקולרית. בדומה למערכת הורידית, כלי הלימפה מתפתחים מחריצים ברקמה עוטפת-הורידים של רקמת החיבור העוברית. הם נבדלים מהורידים העובריים ובתחילה אינם מקושרים עימם. בין השבועות השישי והתשיעי להריון, שש התרחבויות מתחילות להופיע לאורך נתיבי הכלים הלימפטיים, ומתפתחות לכדי ששת השקים הלימפטיים העיקריים: 2 שקים ג'וגולריים, 2 שקי עצם הכסל (iliac), שק רטרו-פריטוניאלי, והציסטרנה כילי. בתחילה הם יוצרים אזורים לימפטיים מופרדים. כלי הלימפה נוצרים מתוך שקים אלה ומתפתחים לאורך נתיבי הורידים הראשיים.

(תרשים)

קשרים לימפטיים סרביקליים

צינור החזה (thoracic duct)

קשרי לימפה של בלוטת השד

קשרי לימפה של בית השחי

טחול

ציסטרנה כילי

קשרי לימפה לומבריים

קשרי לימפה של הגפיים העליונות

קשרי לימפה של האגן

קשרי לימפה מפשעתיים

קשרי לימפה של הגפיים התחתונות

הציסטה השומנית (chylous cyst) מתקשרת עם השק הג'וגולרי דרך שני אספנים חזיים – ימני ושמאלי – שמתאחים בהמשך לכדי שלוחה אנסטומותית.

הצינור החזי מתפתח מהחלק הקאודלי (האחורי) של הצינור החזי הימני והענף האנסטומוזי והחלק הקרניאלי של הצינור החזי השמאלי.

הצינור הלימפטי הימני מתפתח מהחלק הקרניאלי של הצינור החזי הימני.

לבסוף, הצינור החזי זורם אל הצומת שבין הוריד הג'וגולרי והוריד התת-בריחי השמאליים.

אנטומיה ופיזיופתולוגיה

המערכת הלימפטית מורכבת מ:

  1. כלי לימפה קפילריים (או כלי לימפה ראשוניים), בעלי קצוות עיוורים, שנוצרים משכבה בודדת של תאי אנדותל, ללא ממברנה בזלית. אזורים רציפים בין התאים מאפשרים לנוזל הבין-תאי לעבור.
  2. כלי לימפה המפושטים בכל רחבי הגוף ובכל איבר, למעט במערכת העצבים המרכזית, המורכבים משכבת אנדותל שמונחת על ממברנה בזלית. הטוניקה מדיה מכילה תאי שריר חלק מפוזרים פחות או יותר. האדבנטיטיה מורכבת מיריעת רקמת חיבור.

אספנים לימפטיים מכילים כמות גבוהה של שסתומים, אשר הולכים ונעשים מעטים אך עבים יותר לאורך הקו הקאודו-קרניאלי, ובכך נותנים צורה מוני-ליניפורמית לכלי הלימפה.

קשרי הלימפה, המהווים ממסרים של מחזור הלימפה, מאורגנים כשרשראות של קישוריות לימפה לאורך מסלולי הורידים הראשיים. כלי לימפה אׇפרנטיים נכנסים לתוך קפסולת קשר הלימפה ומנקזים אותו אל הסינוס ההיקפי. נוזל הלימפה זורם דרך הסינוס הקורטיקלי לתוך הסינוס המדולרי, ומנוקז ע"י אספנים אֵפרנטיים ברמת ה-הילום. מספר כלי הלימפה האׇפרנטיים תמיד גדול יותר מהאֵפרנטיים, בעוד אלה האחרונים הם בעלי קוטר גדול יותר.

אספקת הדם לקשרי הלימפה היא עורקית-קפילרית-ורידית, אך במצבים פתולוגיים מתאפשרת היקשרות לימפטית-ורידית בין-קשרית.

כלי הלימפה מתאחדים בבטן ויוצרים את צינור החזה באזור הציסטרנה כילי, אליה זורמים גם כן מספר כלי לימפה. הציסטרנה כילי ממוקמת בד"כ בגובה חוליית העמ"ש הלומברי ה-2. מכאן צינור החזה חוצה את הסרעפת, ורץ לאורך צידו הימני של אבי-העורקים. קדמית לעמוד השדרה, הוא עולה מדיאלית וחוצה את הקו המדיאלי, ואז סוטה שמאלה ועולה לאורך המשטח האחורי-פנימי של העורק התת-בריחי, ומתנקז אל הצומת של הוריד התת-בריחי השמאלי והוריד הג'וגולרי השמאלי, בשורש הצוואר. באזור ניקוזו ישנו שסתום יעיל ביותר (ולפעמים יותר מאחד) שאחראי על זרימה כמעט המשכית חזרה אל כלי הלימפה ה אׇפרנטיים.

מקורו של נוזל הלימפה בנוזל חוץ-תאי, המשוחלף באופן קבוע בדם. בערך 20 ליטר נוזל זורמים מדי יום אל הרקמות הבין-תאיות דרך כלי הדם הקפילריים: 90% מהם ממשיכים אל המערכת הורידית, ו-10% אל השורשים הלימפטיים, שם הם יוצרים את נוזל הלימפה. מים, אלקטרוליטים ומולקולות קטנות נכנסים בדיפוזיה אל הלימפה. מולקולות גדולות שנכנסות אל הרקמה הבין-תאית מזרם הדם, נאספות בחלקן ע"י מחזור הלימפה, ביחד עם מוצרי הלוואי של המטבוליזם שלהן. ספיגה-מחדש מתרחשת בחללים הבין-תאיים של הקפילריים הלימפטיים, בתהליך מכני שבו חללים אלה פשוט נפתחים. כלי הלימפה הראשוניים מתמלאים בתהליך פסיבי שתלוי בלחץ התוך-רקמתי. נוזל הלימפה שנדחף לתוך כלי הלימפה שמעבר לשסתום הראשון מרוקן את הכלי הקפילרי, ובכך מאפשר לו לספוג שוב נוזל בין-תאי חדש. קאסלי-סמית' מתאר תהליך זה בתור "המשאבה הקפילרית".

במערכת הלימפטית נוזל הלימפה הוא צלול, חסר צבע, שקוף ובעל יכולת קרישה. הודות לריכוז גבוה יותר של יונים בעלי יכולת דיפוזיה, הוא בעל לחץ אוסמוטי גבוה יותר ביחס לפלזמה.

בעוד נוזל הלימפה זורם הלאה לאורך כלי הלימפה, הוא הופך ליותר ויותר מרוכז עקב דליפה של נוזלים דרך קירות כלי הלימפה.

הזרימה הלימפטית היא איטית. הימצאות שסתומים מונעת חזרה של נוזל לימפטי בתנאי גרביטציה רגילים. זרימת נוזל הלימפה תלויה בעיקר בפעילות סיבי השריר החלק המצויים בקירות כלי הלימפה, וכן בפתיחת וסגירת השסתומים, פעילות שרירים, לחץ בטני וחזי, ותנועות הנשימה.

קשרי הלימפה נוטים להאט את הזרימה רק באופן חלקי. הלחץ הלימפטי משתנה לפי האזור בו הוא נמדד ולפי שלבי העיכול השונים. הוא עולה בעת שאיפה ויורד בנשיפה. לחץ אנדו-לימפטי פריפריאלי בתנאים רגילים, נע בין 10 ל-22 מ"מ-מים. הזרימה היא זניחה בזמן מנוחה מוחלטת.

הלחץ הלימפטי בתוך צינור החזה, הגבוה מהלחץ הורידי, מעודד ניקוז לימפה אל המערכת הורידית בזכות מפל לחצים שלילי.

תפקידיה העיקריים של מערכת הלימפה הם חיסוני, סירקולטורי, ומטבולי:

  1. תפקיד חיסוני: קשרי לימפה משחקים תפקיד יסודי ע"י עידוד תחלופה עם המערכת הרטיקולרית-אנדותליאלית. נוזל הלימפה בעודו זורם דרך קשרי הלימפה נעשה עשיר בלימפוציטים ונוגדנים. קשרי הלימפה מתפקדים גם בתור מסננים וחסמים בפני התפשטות זיהומים וגידולים. ביחס להחזר הורידי, הם ממלאים את אותו התפקיד של הריאות והכבד.
  1. תפקיד סירקולטורי: במקביל למערכת הורידית המנקזת כ-90% מהנוזל הבין-תאי, המערכת הלימפטית מנקזת את ה-10% הנותרים.
  1. תפקיד מטבולי: המערכת הלימפטית מעורבת במטבוליזם הכללי: של חלבונים (חלבונים מצויים בנוזל הלימפה בריכוז נמוך יותר מאשר בפלזמה), ושל שומנים (בזמן תהליך העיכול). המערכת הלימפטית מסיעה את רוב השומנים אל צינור החזה בצורת כילומיקרונים וליפופרוטאינים. לימפה שומנית היא נוזל הלימפה של צינור החזה.

מנקודת מבט פיזיו-פתולוגית ובכל הנוגע ללימפדמה, כשל עיקרי בהסעת הלימפה עשוי לנבוע מתת-תפוקה של המערכת הלימפטית: במילים אחרות, כשמתרחשת הפחתה כללית בזרימת הלימפה. בכל המקרים, הגורם המשותף הוא העובדה שזרימת הלימפה נופלת אל מתחת לרמה הנחוצה לצורך עמידה בעומס הסינון המיקרו-וסקולרי, הכולל פלזמה וחלבונים תאיים אשר בד"כ נכנסים לחלל הבין-תאי ממחזור הדם. לעומת זאת, כשל תפוקת-יתר של הזרימה הלימפטית יכול להתרחש כאשר התפוקה הנורמלית או המוגברת עומדת בפני עומס מוגזם של תוצרי פילטרציית דם קפילרי: למשל במקרה של צירוזיס בכבד (מיימת), סינדרום נפרוטי (anasarca), ואי-ספיקה של ורידי הגפיים התחתונות העמוקים (סינדרום פוסט-טרומבופלביטי). לבסוף, כשל בשסתום הלימפטי עשוי להביא להחזר לימפה שומנית גרביטציוני ותסמונות הקשורות לכך (כילדמה, כילותורקס, כילופריטונאום, כילוראה, וכו').